גמרא
פירוש
לָא מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ אִי בְּטַרְפָּא הָדַר פָּארֵי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
פי׳ מחמצן. מקום שיש לכובסין כמו בקיע, ששם שורין את היריעות במים כדי שיתלבנו. ופי׳ מנדיאן. היא האבן שחובטין עליה את היריעות ואת הבגדים בעת שמכבסין אותן. והתם בפרק משקין בית השלחין בענין ועושין נברכת במועד, אמרינן מאי נברכת אמר רב זה בקיע והתניא הנברכת והבקיע אמר אביי ואיתימא רב כהנא גיהא ובר גיהא, והן הן המחמצן והמנדיאן, ולפי שבשעה שחובטין את הבגדים על המנדיאן מנתזות ניצוצות אילך ואילך בעי הרחקה מן הכותל יותר מן המחמצן, שהמים שבמחמצן שרוים הם בתוכו ואינם ניתזין הימנו כלום:
פי׳ מתונא. לחלוחית של מים: פי׳ סלע הבא בידים. סלע רך שנחפר ביד בלי גרזן:
מתני׳. מרחיקין את הגפת ואת הסלע ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד מכותלו [של חבירו] ג׳ טפחים וסד בסיד. תנן התם במה טומנין ובמה אין טומנין [אין טומנין] לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול. דייקינן מאי שנא הכא לענין כותל דקתני סלעים ולא קתני חול, ומאי שנא התם דקתני חול ולא קתני סלעים. ופריק ר׳ יוסף לפי שאין דרכן של בני אדם להטמין בסלעים. כלומר אין דרך בני אדם לעשות כן. והיה עלינו לדקדק עליו תינח סלעים דלא קתני לענין הטמנה, חול דלא קתני לענין כותל אמאי, אלא כיון שנדחו דבריו בסלעים לענין הטמנה לא הוצרכנו לדקדק עליו בחול לענין כותל. אלא אמר אביי יגיד עליו רעו, תני הכא סלעים והוא הדין לחול תנא (הכא) [התם] חול והוא הדין לסלעים. אמר ליה רבא אי יגיד עליו רעו ליתני תרויהו כחדא בחדא מיניהו והוא הדין לאידך, דכיון דאיכא הכא גפת וזבל ומלח והתם נמי איכא גפת וזבל ומלח, מידע ידעינן דכי היכי דהאי גפת (וזפת) [וזבל] ומלח נמי איכא בהדיהו סלעים וחול הך גפת זבל ומלח נמי איכא בהדיהו סלעים וחול. אלא אמר רבא התם לענין הטמנה היינו טעמא דלא קתני סלעים משום דמשברי לה לקדרה, והכא לענין כותל היינו טעמא דלא קתני חול משום דמחמימי חיים מקרירי קריר. כלומר חול גופיה אין בו לא חימום ולא קירור, שהרי דבר ידוע הוא שיבש הוא ואין בו לחלוחית כלל, אלא מחמת שהוא דק כשמוצא חימום מתחמם ממנו היטב וכשמוצא לחלוחית של מים מצטנן ממנו היטב, ולפיכך לענין הטמנה אין טומנין בו שהרי מתחמם הוא מחמת הקדרה ונעשה דבר המוסיף הבל, אבל לענין כותל כיון שאין שם דבר שמחמם את החול ולא דבר שעושה בו לחלוחית אין שם היזק כלל, ואי נמי יש שם בכותל לחלוחית של מים ונמצא אותו חול מצטנן ממנו ונעשית בו לחלוחית, אותו היזק מחמת אותו לחלוחית שבגוף הכותל עצמו הוא ולא מחמת החול. ואקשינן איני והתני ר׳ הושעיא במתני׳ הני מילי דקתני מתני׳ דמרחק להו מן הכותל ותני בהדיהו חול, וכיון דאמרת דחול גופיה לא חמים ולא קריר אמאי תני ליה במתניתין. ומהדרינן התם במתונא. כלומר חול שיש בו לחלוחית, כגון שהיה אותו מקום הסמוך לכותל מקום שיש בו לחלוחית של מים אלא שאינה מגעת עד הכותל, וכשעושה שם חול נמצאת אותה לחלוחית נכנסת בחול ומזקת את הכותל. ותנא דידן ליתני ולוקמא במתונא. וכולה פשוטה היא:
מתני׳. מרחיקים את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים. דייקינן זרעים ותיפוק לי משום מחרישה. כלומר כיון שאין זורעים אלא לאחר שחורשים, מה לי למיתנא מרחיקים את הזרעים, ניתני מרחיק את המחרישה וממילא נמצא מרחיק את הזרעים. ומהדרינן במפולת יד. פי׳ כגון אלו שחופרים את הקרקע ביד וזורעין בו שאין שם חרישה כלל. והדר דייקינן מחרישה ותיפוק ליה משום זריעה, שכיון שאין חורשים אלא לזריעה, למה לי למיתנא מרחיק את המחרישה, ליתני מרחיקים את הזרעים וממילא נמצא מרחיק את המחרישה. ומהדרינן בחורש לאילנות שאין בו זריעה כלל:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
פי׳ מתונא. לחלוחית של מים: פי׳ סלע הבא בידים. סלע רך שנחפר ביד בלי גרזן:
מתני׳. מרחיקין את הגפת ואת הסלע ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד מכותלו [של חבירו] ג׳ טפחים וסד בסיד. תנן התם במה טומנין ובמה אין טומנין [אין טומנין] לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול. דייקינן מאי שנא הכא לענין כותל דקתני סלעים ולא קתני חול, ומאי שנא התם דקתני חול ולא קתני סלעים. ופריק ר׳ יוסף לפי שאין דרכן של בני אדם להטמין בסלעים. כלומר אין דרך בני אדם לעשות כן. והיה עלינו לדקדק עליו תינח סלעים דלא קתני לענין הטמנה, חול דלא קתני לענין כותל אמאי, אלא כיון שנדחו דבריו בסלעים לענין הטמנה לא הוצרכנו לדקדק עליו בחול לענין כותל. אלא אמר אביי יגיד עליו רעו, תני הכא סלעים והוא הדין לחול תנא (הכא) [התם] חול והוא הדין לסלעים. אמר ליה רבא אי יגיד עליו רעו ליתני תרויהו כחדא בחדא מיניהו והוא הדין לאידך, דכיון דאיכא הכא גפת וזבל ומלח והתם נמי איכא גפת וזבל ומלח, מידע ידעינן דכי היכי דהאי גפת (וזפת) [וזבל] ומלח נמי איכא בהדיהו סלעים וחול הך גפת זבל ומלח נמי איכא בהדיהו סלעים וחול. אלא אמר רבא התם לענין הטמנה היינו טעמא דלא קתני סלעים משום דמשברי לה לקדרה, והכא לענין כותל היינו טעמא דלא קתני חול משום דמחמימי חיים מקרירי קריר. כלומר חול גופיה אין בו לא חימום ולא קירור, שהרי דבר ידוע הוא שיבש הוא ואין בו לחלוחית כלל, אלא מחמת שהוא דק כשמוצא חימום מתחמם ממנו היטב וכשמוצא לחלוחית של מים מצטנן ממנו היטב, ולפיכך לענין הטמנה אין טומנין בו שהרי מתחמם הוא מחמת הקדרה ונעשה דבר המוסיף הבל, אבל לענין כותל כיון שאין שם דבר שמחמם את החול ולא דבר שעושה בו לחלוחית אין שם היזק כלל, ואי נמי יש שם בכותל לחלוחית של מים ונמצא אותו חול מצטנן ממנו ונעשית בו לחלוחית, אותו היזק מחמת אותו לחלוחית שבגוף הכותל עצמו הוא ולא מחמת החול. ואקשינן איני והתני ר׳ הושעיא במתני׳ הני מילי דקתני מתני׳ דמרחק להו מן הכותל ותני בהדיהו חול, וכיון דאמרת דחול גופיה לא חמים ולא קריר אמאי תני ליה במתניתין. ומהדרינן התם במתונא. כלומר חול שיש בו לחלוחית, כגון שהיה אותו מקום הסמוך לכותל מקום שיש בו לחלוחית של מים אלא שאינה מגעת עד הכותל, וכשעושה שם חול נמצאת אותה לחלוחית נכנסת בחול ומזקת את הכותל. ותנא דידן ליתני ולוקמא במתונא. וכולה פשוטה היא:
מתני׳. מרחיקים את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים. דייקינן זרעים ותיפוק לי משום מחרישה. כלומר כיון שאין זורעים אלא לאחר שחורשים, מה לי למיתנא מרחיקים את הזרעים, ניתני מרחיק את המחרישה וממילא נמצא מרחיק את הזרעים. ומהדרינן במפולת יד. פי׳ כגון אלו שחופרים את הקרקע ביד וזורעין בו שאין שם חרישה כלל. והדר דייקינן מחרישה ותיפוק ליה משום זריעה, שכיון שאין חורשים אלא לזריעה, למה לי למיתנא מרחיק את המחרישה, ליתני מרחיקים את הזרעים וממילא נמצא מרחיק את המחרישה. ומהדרינן בחורש לאילנות שאין בו זריעה כלל:מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush